"או בוי" – זכות הציבור ליהנות מיצירה

פרשת "או בוי" – זכות היוצרים ליהנות משידור היצירה, וזכות הציבור ליהנות מיצירה

ת"א 57955-12-16 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ ואח' נ' נגה תקשורת (1995) בע"מ ואח' מיום 27.4.18:

"…כל האמנים שהיו מעורבים ביצירת הסדרה "או בוי": תסריטאים, מפיקים, כותבים, שחקנים והשובל הנלווה שלהם – כולם השקיעו את מרצם ביצירת סדרה טלוויזיונית. המגמה היא לא רק כספית. יש כאן גם יצירה אומנותית. מכלול הגורמים המעורבים ביצירה, זכאים להפיק מהם ממנה את חדוות השידור. הם זכאים לקצור את פרי עמלם. אותו פרי אינו רק כלכלי, אלא גם רוחני – שידור הסדרה.

32. הנאה רוחנית מן היצירה, מפיק לא רק היוצר אלא אף הציבור עצמו. קהל היעד זכאי ליהנות מצפיה בסדרה. זכות הציבור לצרוך תרבות וליהנות ממנה הוכרה בדין ובפסיקה…"

פסק דין בבקשה לצו מניעה ש- YES הגישה נגד חברת ההפקה נגה תקשורת (1995) בע"מ, סלקום ופרטנר.

השופטת שדנה בבקשה לצו המניעה היא כבוד השופטת נועה גרוסמן.

העובדות:

ההסכם בין YES לבין נגה –

נגה תקשורת בע"מ היא חברת הפקה גדולה, שהתקשרה בשנת 2012 עם YES להפקת ערוץ הילדים וערוץ לוגי.

בין השתיים היה הסכם גלוי והסכם סודי.

YES החליטה בשלב כלשהו בשנת 2016 כי היא סוגרת את ערוץ הילדים אצלה, ובסוף שנת 2016 YES הודיעה לנגה על פקיעת ההסכם החל מינואר 2017.

הסדרה "או בוי" –

בין התכניות שנגה הפיקה עבור YES לערוץ הילדים היתה סדרת הנוער "או בוי".

נגה היתה אמורה להפיק עונה ראשונה בת 46 פרקים, אך ביום שבו פקע ההסכם נגה הספיקה להפיק 25 פרקים בלבד, ומתוכם העבירה ל- YES 20 פרקים לשידור.

*זכרו עניין זה כי יש לו משמעות בהמשך.

התביעה של YES את נגה –

YES הגישה תביעה כספית נגד נגה תקשורת, שפרטיה לא יובאו כאן, ובמסגרת התביעה העיקרית YES גם הגישה בקשה לסעד זמני לקבל לשידור את הפרקים 20-25. השופט הנכבד, בכר, קבע שפרקים 1-20 יישארו בחזקתה של YES ופרקים 21-25 יישארו בחזקתה של נגה.

הקיזוז של YES בסך של 2.6 מיליון ₪ –

שבועיים אחרי ההחלטה של השופט בכר YES קיזזה 2.6 מיליון ₪ מתוך כספים שהיתה אמורה להעביר לנגה.

הפעולות של נגה –

נגה ביקשה למכור את זכויות השידור בסדרה "או בוי" לסלקום ולפרטנר, וכוונתה היתה למכור להם את זכויות השידור גם בפרקים 1-20, שכבר שודרו ב- YES, גם את פרקים 21-25 שהופקו אך לא שודרו ב- YES, וגם את הפרקים 26-46 שטרם הופקו.

הבקשה של YES מבית המשפט –

YES עתרה לצו מניעה זמני שמטרתו היתה לאסור על נגה, סלקום ופרטנר לעשות כל שימוש בסדרה "או בוי", ולא לשדרה עד למתן פסק דין סופי בתביעה העיקרית.

***הערה חשובה – פסק דין בתביעה מהסוג שהוגש מתקבל מספר שנים לאחר הגשתה בשל העובדה שמשפט מהסוג הזה ובסדר גודל כזה כרוך בתהליך ארוך של דיונים מקדמיים, בקשות ביניים, דיוני הוכחות, סיכומים וכו'.

השאלה העיקרית שעלתה בפסק הדין –

האם צודק למנוע מנגה, סלקום ופרטנר לשדר את 46 פרקי הסדרה "או בוי"?

בפסק הדין השופטת דנה במספר סוגיות חשובות אך מביניהן אלה שמעניינות אותנו היו שתיים:

1. מהו טיב הזכויות שניתנו ל- YES?
2. וזכות הציבור ליהנות מהיצירה.

1. טיב הזכויות שניתנו ל- YES:

אקדים ואומר שהשופטת גרוסמן לא נתנה החלטה נחרצת בעניין זה, אלא השאירה אותה לדיון בתביעה העיקרית. היא רק קבעה שחוק זכות יוצרים מבחין בין שני סוגים עיקריים של עסקאות:

1. העברת זכות היוצרים, קרי – מכירת הזכות.
2. הענקת רישיון.

עוד הוסיפה בפסק דינה שרישיון אינו מקנה בעלות בזכות יוצרים. רישיון לדבריה הוא מתן היתר למקבלו לבצע שימוש ביצירה על פי התנאים שנקבעו בו. כלומר, הענקת רישיון הוא זכות חוזית בעוד שהעברת זכות יוצרים היא זכות קניינית, וזכויות אלה הן בעלות משמעויות שונות בחוק, ויש להן השלכות שונות על מעניקי הזכויות (היוצרים), וכמו כן על מקבלי הזכויות (המשתמשים).

השופטת כתבה בפסק הדין, שהיא אינה קובעת נחרצות, אך לכאורה נראה "על פניו" שזכויותיה של YES הן מסוג רישיון בלבד.

*מדרג הפרקים ומשמעותו:

זוכרים שביקשתי מכם לזכור את עניין הפרקים? אז השופטת קבעה שהסדרה "או בוי" "מפוצלת רעיונית לשלוש יחידות:"

יחידה 1 – פרקים 1-20 שכבר הופקו, נמסרו ל- YES ושודרו על ידה;

יחידה 2 – פרקים 21-25 שכבר הופקו אך לא נמסרו ל- YES ונותרו בידיה של נגה;

יחידה 3 – פרקים 26-46 שטרם הופקו, ונגה רוצה להפיקם ולמסור אותם לשידור אצל סלקום ופרטנר.

השופטת גרוסמן קבעה שביחידה 1, על אף שפרקים 1-20 נמסרו לחזקתה של YES היא לא קנתה בהם בלעדיות, והזכות של YES בהם מאפשרת את שידורם בפלטפורמות נוספות.

לגבי יחידה 2 – קבעה השופטת שהשופט בכר כבר קבע לגבי פרקים 21-25 שהם יישארו בחזקתה של נגה.

ולגבי יחידה 3 – קבעה השופטת שמאחר ו- YES ביצעה קיזוז חד צדדי בסכום של 21.6 מיליון ₪, הרי שהקיזוז מעמיד בסימן שאלה את עמדתה של YES אם היא רכשה את כל פרקי העונה הראשונה של הסדרה "או בוי".

ומעדויותיה של נגה עלה שהקיזוז של ה- 21.6 מיליון ₪ גרם לנגה בעיה כלכלית משמעותית, כך שנגה נאלצה לפנות לסלקום ולפרטנר כדי לשדר בפלטפורמה שלהם את ערוץ הילדים, וזה כולל גם את הסדרה "או בוי". עוד עלה בעדויות שסלקום ופרטנר עזרו לנגה לממן את הפקת הפרקים 26-46, ואף לכסות על ההפסדים שנגרמו מהקיזוז בקשר לפרקים הקודמים.

השיקולים של בית המשפט בהליך של צו מניעה זמני:

השיקול העיקרי של בית המשפט בהליך של צו מניעה זמני נקרא "מאזן הנוחות".

המשמעות היא, שבית המשפט בודק ובוחן מהו הנזק שייגרם לכל אחד מהצדדים אם יקבל את הבקשה לצו מניעה זמני.

בית המשפט עורך איזון בין האינטרסים של הצדדים: מצד אחד האינטרס של מבקש צו המניעה, שהוא לשמר את המצב הקיים עד פסק הדין הסופי, שכאמור לוקח מספר שנים; ומצד שני האינטרס של הצד השני, שזכותו לא תיפגע יותר מידי על בסיס טענות שעוד לא התבררו באופן יסודי בתביעה העיקרית.

מבקש צו המניעה צריך להראות שייגרם לו נזק משמעותי ביותר, שלא ניתן לרפא בפיצוי כספי, אם לא יינתן לו צו המניעה הזמני שביקש.

בתביעה זו טענותיה של YES  היו ששידור הסדרה בסלקום או בפרטנר יפגעו במוניטין שלה, ויביא לאובדן משמעותי של לקוחות, אך השופטת קבעה ש- YES לא הצליחה לכמת את הפגיעה.

נושא הרגולציה –

חשוב לציין כאן שבפסק הדין עלתה גם הנקודה שמבחינת הרגולטור, שגופי השידור, וביניהם גם YES כפופים לו, הסדרה "או בוי" נחשבת לסדרת ילדים-נוער, ולכן לא ניתן לקבל עליה זכויות רגולציה אם תשודר כסדרה בערוץ הרגיל אלא רק בערוץ שמיועד לילדים.

2. זכות הציבור ליהנות מהיצירה

דבריה של השופטת גרוסמן כה יפים בעניין זה, שאביא את רובם כציטוט:

"30. YES מבקשת צו מניעה זמני, ולצורך כך, אוחזת היא בדגל "שימוש המצב הקיים". אך, האם באמת זהו שימור המצב הקיים? האם אין כאן משום שינוי המצב הקיים בדרך של "קיפאון ושיתוק"? אם נמנע בדרך של סעד זמני את שידור היצירה "או בוי" בשלב דיוני זה, ונמתין עד סיום ההליך העיקרי, נימצא לטעמי, גורמים נזק העולה על התועלת. גם מחדל, ובענייננו, הימנעות משידור יצירה – עשוי לגרום נזק…

כאשר מדובר בשידור יצירה, לנזק הרוחני והאינטלקטואלי שייגרם, לא ניתן למצוא כימות כספי.

היצירה "או בוי" היא סדרת טלוויזיה המכוונת לילדים/בני נוער. ההליך הנוכחי נמצא בראשית דרכו…הדעת נותנת כי כאשר יסתיים ההליך, אותה אוכלוסיית יעד תאבד עניין בסדרה…

31. כל הצדדים בהליך הנוכחי מכוונים את מאבקם למישור הכספי. הם מבקשים להפיק רווח משידור או אי שידור הסדרה "או בוי". לגיטימי ביותר לצפות לתמורה כספית בהליך משפטי, אך פרק זה של ההחלטה אני מייחדת לתמורה שאינה כספית דווקא.

כל האמנים שהיו מעורבים ביצירת הסדרה "או בוי": תסריטאים, מפיקים, כותבים, שחקנים והשובל הנלווה שלהם – כולם השקיעו את מרצם ביצירת סדרה טלוויזיונית. המגמה היא לא רק כספית. יש כאן גם יצירה אומנותית. מכלול הגורמים המעורבים ביצירה, זכאים להפיק מהם ממנה את חדוות השידור. הם זכאים לקצור את פרי עמלם. אותו פרי אינו רק כלכלי, אלא גם רוחני – שידור הסדרה.

32. הנאה רוחנית מן היצירה, מפיק לא רק היוצר אלא אף הציבור עצמו. קהל היעד זכאי ליהנות מצפיה בסדרה. זכות הציבור לצרוך תרבות וליהנות ממנה הוכרה בדין ובפסיקה…"

הדו-אופול שקיים היום-

חשוב לי לציין גם שהשופטת התייחסה לעניין הדו-אופו וקבעה שאכן YES ו- HOT מהוות כיום מעין דו-אופול רב עוצמה בשוק הטלוויזיה בישראל, ולכן מעמדן של פרטנר וסלקום כשחקניות צעירות הוא מעמד מוחלש, ולכן יש לבחון בעין קפדנית וזהירה כל פגיעה בהן.