בבחינת השאלה אם יש בפרסום שנעשה משום הוצאת לשון הרע, אין מפלט מההתייחסות לאופן בו נעשה הפרסום – ברשת החברתית.
הפסיקה מתייחסת לאחרונה למהפכה הפוקדת אותנו מזה מספר שנים, שמאפשרת לכל אדם ובכל זמן לבטא עצמו ולהעביר מסרים בתפוצה רחבה. והכל בהינף אצבע בודדת, בלא עלות ותוך שימוש בבמה אשר מעניקה המרשתת. בתי המשפט מכנים את הרשתות החברתיות כ- "כיכר העיר" לקיומו של שיח ציבורי בהקלקת אצבע.
בתי המשפט סבורים כי השינויים מחייבים התאמות, ונותן משקלה רב להתייחסות לאותם פרסומים על ידי ה"קורא הסביר".
"אם בהשמעת דעות במקבילה המודרנית של "ככר העיר" עסקינן, הרי שהיחס לאותן דעות בהתאם. כיחס המצופה כלפי זה שמשמיע דעתו עודו ניצב על ארגז ומשמיע דעות, כשהציבור סביב עוסק בענייניו. ומשמע, במתן משקל לא גבוה, לעיתים בלא מתן משקל של ממש כלל, לאותם דברים שנאמרים.
אם יש להתייחס לחילופי הדעות במרחב הווירטואלי כאל אותן דעות המושמעות בכיכר העיר, יחסו של "הקורא הסביר" בהתאם. המשקל שיינתן לדעות שכאלו עלול להיות נמוך. הסף הנדרש כדי שמושא הפרסום גם ייחשב לכזה שהושפל או בוזה יהא גבוה יותר. דברים שעלולים להיחשב כהוצאת לשון הרע אם פורסמו בדרכים המסורתיות, לא ייחשבו ככאלו אם פורסמו במרחב הווירטואלי, פשוט מאחר והמשקל שנותן הציבור לדברים שכאלו נמוך. בדומה למשקל הניתן לזה העומד על ארגז ומשמיע הגיגיו" ת.א. (תל אביב) 31694-09/16 גיע ניהול ומסעדנות בע"מ, אליהו… נ' רונה אלבו קונקי.
בתי המשפט לא קבעו קביעה גורפת לפיה כל פרסום שנעשה ברשתות החברתיות לא ייחשב לשון הרע כלל, והגישה היא שגם פרסום בפייסבוק או חבריו עלול להשפיל, לבזות ולפגוע באדם. אלא שלדעתם יש להציב את הרף במקום אחר מזה בו הוא ניצב בפרסומים במדיה המסורתית בכל הנוגע לערך ולמשקל שיינתנו לפרסום.
לכן ככל שהפרסום נעשה ברשתות חברתיות ייבדקו הפרסומים ביחס אחר והרף הניצב לפרסום שמהווה לשון הרע הוא גבוה יותר.