צילום

זכויות יוצרים – בתעשיית הצילום

זכויות היוצרים בתצלומים

בעל זכות היוצרים הראשון בצילום הוא היחיד שמוסמך לבצע עסקאות בצילום או בזכות היוצרים בצילום או להרשות את השימוש בהן.

הבעלות בצילום:

החוק בישראל קובע כללים שלפיהם יוחלט מיהו בעל זכות היוצרים בתצלום:

1.      בעל זכות היוצרים בכל יצירה הוא היוצר, ובצילום הוא הצלם.

2.      אם הצלם סיכם בהסכם במפורש או במשתמע, בכתב או בעל-פה כי בעל זכות היוצרים בתצלום יהיה אותו צד ג', יהיה צד ג' בעל הזכויות בו.

3.      כשהצלם הוא שכיר, יהיה המעסיק בעל זכויות היוצרים בצילום.

4.      אם הוזמן צילום משפחתי או צילום של אירוע פרטי לפי הזמנה תמורת סכום כסף, או תמורה שוות ערך אחרת, על ידי צד שלישי, יהיה מזמין הצילום בעל זכות היוצרים בצילום.

5.      המדינה היא בעלת זכות היוצרים בצילום שנעשה על ידה או שהוזמן על ידה.

 

משך ההגנה:

החוק קובע שמשך ההגנה על זכות יוצרים בצילום יהיה 70 שנה ממותו של הצלם, ואם המדינה היא הבעלים של זכות היוצרים בצילום אזי משך ההגנה יהיה 50 שנה בלבד, והן ייספרו ממועד יצירת הצילום.

על אף הכללים הללו לקביעת הבעלות על זכויות היצורים בצילום, עלולות לעלות טענות על הפרת זכות יוצרים על תצלומים בנסיבות שבהן לא ברור אם טיב היחסים בין הצלם לבין מזמין הצילום הם במסגרת יחסי עובד-מעביד או שמא יחסי "מזמין – קבלן עצמאי, או כאשר עולה השאלה האם הצילום צולם במסגרת יחסי העבודה בין הצלם לבין העסיק שלו.

לכן קביעה מפורשת וכתובה בדבר הבעלות על זכויות היוצרים בצילום, בהסכם חתום בין הצדדים הנוגעים לצילום עשויה למנוע בעיות מסוג זה.

 

כל תצלום ראוי להגנה:

פעמים רבות אנו שומעים את הטיעון כי מדובר בצילום "בנאלי", או צילום שלא הושקעה בו מחשבה או יצירתיות, ובהקשר זה נפסק בבתי המשפט כי גם תצלום עיתונאי תיעודי הוא תצלום העונה על דרישת ה"מקוריות" על מנת שהתצלום ייחשב כ"יצירה" מוגנת על פי החוק, אף על פי שהצלם אינו מעורב בהכנת הדמות המצולמת לצילום.

גם צילום דוקומנטרי במסגרת חדשות יכול להיות ראוי להגנה אם הוא מקורי, שכן הצלם משקיע מכשרונו ויוצר יצירה מיוחדת, שמקפיאה רגע מסוים. הצלם בוחר את מושא הצילום, זוויות הצילום, הצבעים, האור והצל, וקליטת העיתוי המושלם להנצחת מושא הצילום, ובחירתם על ידי הצלם הופכת את התצלום ליצירה אמנותית שראויה להגנה גם אם הוא צילום בנאלי כמו נוף, בעלי חיים או אנשים.

יצויין כי בפסיקה נקבע כי אפילו צילום של משחקי ספורט ראוי להגנה של החוק.

ובעידן של היום, כשלכל אחד מאתנו יש טלפון חכם, שמצלם ומעלה את התמונות לאתרים חברתיים, למעשה לכולנו יש זכויות יוצרים ביצירות אלה, ולכן גם יש צורך לנקוט במשנה זהירות בכל הקשור לשימושים בצילומים.

 

 

יוצא אם כן, שאינכם רשאים להעלות תמונה ללא אישור מפורש מבעליה.

 

מהות ההגנה:

זכויות כלכליות – בעלים של תצלום זכאי להגנה מפני כל שימוש ביצירתו מבלי שנתן לכך אישור. המדובר במספר זכויות כלכליות שצויינו בחוק, ומקנות לבעלים של יצירה את הזכות לגבות תשלום עבורן כגון ביצוע פומבי, העמדה לרשות הציבור, יצירה נגזרת וכדומה.

זכויות מוסריות – בנוסף עומדת לצלם, בין אם הוא הבעלים של התצלום ובין אם לאו, הזכות המוסרית בתצלום, והיא נחלקת לשניים:

1.      הזכות ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין – דהיינו קרדיט.

בהקשר זה נקבע בפסיקה כי אדם זכאי ששמו ייקרא על "ילד רוחו", שכן הפסיקה רואה בקשר שבין יוצר ליצירתו ממש כמו הקשר בין הורה לילדו, ולכן פרסום של יצירה בלי ששמו של מחברה ייקרא עליה, היא פגיעה בזכותו המוסרית של היוצר.

 

2.      הזכות כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה.

 

 

 

 

 

יצירת קשר

זכויות יוצרים – בתעשיית הצילום

תמונה:Annie Spratt unsplash
תמונה:Annie Spratt unsplash

 

תעשיית הצילום – שימוש בתמונות מהאינטרנט:

באופן כללי, על פי חוק זכות יוצרים, היחיד שיכול להרשות שימוש ביצירה הוא בעל זכות היוצרים ביצירה.

לא לטעות- ציור, שורה משיר, שם של ספר, וכל צילום הם יצירה!

בעל זכות היוצרים ביצירה הוא בדרך כלל מי שיצר אותה, יורשיו או מעסיקו. לכן, במידה ועשיתם שימוש ביצירה כלשהי (וגם כל צילום הוא יצירה) מבלי שניתנה הרשות מבעל הזכויות ביצירה, הפרתם זכות, ואתם חשופים לתביעה.

פעמים רבות מידי אנו נתקלים במכתבי התראה טרם הגשת תביעה, המודיעים על הפרת זכויות ביצירה ודרישה לתשלום פיצויים. הבעיה היא, שברוב המקרים המשתמשים כלל לא היו מודעים לפגיעה או לחוק, ובטח לא התכוונו, אך כידוע, אי ידיעה אינה פוטרת מעונש.

דוגמה למקרה כזה ניתן לראות בפסק דין משנת 2012, בו נקבע שמוזיאון הילדים בחולון הפר את זכות היוצרים של הציירת מרים בילו, משום שהציג דמויות מצוירות שאיירה מבלי שקיבל את רשותה לכך, שינה אותן ואף מכר אותן.

בית המשפט פסק שמרים בילו, בהיותה הציירת של הדמויות, היא הבעלים החוקיים של אותם איורים, ועל המוזיאון להפסיק את השימוש בהם.

מתי למשל, כן ניתן לעשות שימוש כזה?

v         כאשר יוצר היצירה אישר (ועדיף כמובן בכתב) לכם את השימוש.

v         כאשר חלפו 70 שנה ממותו של היוצר.

מפסיקת בית המשפט אפשר ללמוד על פתרון נוסף, והוא ציורים מקוריים לדמויות הספרותיות.

הגב' בילו היא הבעלים של הדמויות המצוירות אך לא הבעלים של הדמויות הספרותיות, ולכן המוזיאון יכול היה להזמין ציורים מקוריים אחרים לאותן הדמויות. אך זאת, שימו לב, בתנאי שהמוזיאון קיבל אישור מהיוצרת של הדמויות הספרותיות, היא הסופרת.

במקרה כזה יש גם לשים לב, שעל האיורים החדשים להיות שונים לחלוטין מהציורים המקוריים.

החוק מעניק לנו מצבים חריגים נוספים בהם ניתן לעשות שימושים ביצירה מבלי לקבל היתר, אך לשם כך מומלץ ביותר להתייעץ עם עורך-דין.